פסק-דין בתיק עפ"ג 8846-11-11

כללי

1.         בפנינו שני ערעורים  על פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט אברהם היימן - סגן נשיא) בת"פ 10710-05-09, מיום 21.9.2011.

המערער (בעפ"ג 8846-11-11 , להלן: "המערער")משיג על עצם הרשעתו בדין וטוען כי היה על בית המשפט להסתפק באי הרשעה, ובהטלת עבודות של"צ. ערעור המדינה (עפ"ג 6424-10-11 אשר תכונה להלן " המשיבה ")  מכוון לקולת העונש.

2.         המערער הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בשתי עבירות של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"), שתי עבירות של גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין ושתי עבירות של שימוש לרעה בכוח המשרה לפי סעיף 280 לחוק העונשין. בית משפט קמא השית על המערער 3 חודשי מאסר על תנאי משך 3 שנים שלא יעבור העבירות בהן הורשע, קנס בסך 500 ש"ח או חלף מאסר תמורתו וכן, תשלום פיצוי בסך 500 ש"ח לשלושה מתוך שישה מתלוננים, לכל אחד מהם בנפרד.

כתב האישום

3.         במועד הרלוונטי לכתב האישום, שירת המערער במג"ב כ- 9 חודשים. על פי עובדות כתב האישום, ביום 15.1.08 במהלך משמרת ובשעות הלילה המאוחרות, הגיעו המערער ואחרים, כולם שוטרי מג"ב, לבושים במדים ומצוידים בנשק לאתר בניה במושב מצליח, בו שהו שישה שוהים בלתי חוקיים, תושבי איו"ש (להלן: "המתלוננים"). המערער ואיש מג"ב נוסף (הנאשם 2 בכתב האישום, להלן: "הנאשם 2"), פרצו לקונטיינר בו שהו המתלוננים, היכו בהם והוציאו אותם בכוח אל מחוץ לקונטיינר, שם ערכו המערער והנאשם 2 חיפוש בחפצי המתלוננים ונטלו את כספם. המערער נטל בנוסף, חלק מרכושם.

4.         יומיים לאחר מכן הגיעו המערער והנאשם 2 פעם נוספת לאתר הבנייה דנן, גם כן לבושי מדים ונושאי נשק, נכנסו בכוח לקונטיינר בו ישנו המתלוננים והכו אותם. לאחר "חיפוש" שערכו בגופם, נטל המערער כסף של אחד המתלוננים ולאחר שזה הטיח בו כי הינו נוטל את כספו, השליך המערער את הכסף על הרצפה. בטרם היה סיפק בידי המתלונן לאסוף את כספו, לקחו המערער ונאשם 2 את המתלוננים מהמקום. בהמשך, בעוד המתלוננים מצויים ברכבם, נתקלו המערער והנאשם 2 בניידת משטרה. אחד המתלוננים ניסה לפנות אל השוטרים ולהתלונן על גניבת כספו, אולם, המערער והנאשם 2 הניחו את דעתם של השוטרים, כי הם עצמם שוטרים ובכך מנעו מהמתלונן להלין עליהם. במועד מאוחר יותר, הגיע המערער פעם נוספת לאתר הבניה, ברם במקום נכח מנהל העבודה האחראי על המתלוננים ובפניו הלין אחד המתלוננים על מעשי המערער. המתלונן עוכב במשטרה, מסר גרסה ומכאן התגלגל האירוע לפתחו של בית המשפט.

הסדר הטיעון

5.         ביום 26.1.2011 הגיעו הצדדים להסדר טיעון, לפיו תוקן כתב האישום נגד המערער וכן נגד הנאשם 2 באופן משמעותי,  השניים הודו בעובדות כתב האישום המתוקן ועל פי ההסדר הוסכם, כי בטרם יורשעו, יישלחו לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר. המשיבה הגבילה את טיעוניה לעונש, על פי ההסדר, ל- 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלוננים והמערער היה רשאי לטעון לעונש באורח חופשי. כך סיכמו הצדדים את ההסדר העונשי:

"המאשימה תגביל עצמה לעניין העונש, לעונש מאסר של 6 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן. ההגנה תהיה חופשייה בטיעוניה. ב"כ הנאשם אינו מוגבל בטיעוניו לעונש, בכפוף לאמור בהסדר זה".

6.                 בתסקיר שרות המבחן שהתקבל אודות המערער, נסקרו נסיבותיו האישיות והומלץ, לאחר התלבטות, שלא להרשיעו בדין, להעמידו בצו מבחן וכן להשית עליו עונש חינוכי בדמות עבודות של"צ.

7.                 בית משפט קמא דחה את המלצת שרות המבחן, הרשיע את המערער בעבירות  שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן והשית עליו את העונשים שפורטו לעיל. כן קבע בית משפט קמא, כי בעצם הרשעתו של המערער, יש משום עונש כבד ולפיכך, נמנע מלהטיל עליו עונש מוחשי, למעט הפיצוי והקנס הסמליים שהטיל והסתפק בעונש מרתיע, הצופה פני העתיד.

נימוקי הערעור מטעם המערער

8.         המערער טוען, כי שגה בית המשפט כאשר הרשיעו בדין, בהתעלמו מנסיבותיו האישיות, מהערכים הנורמטיביים עליהם חונך וגדל ומשאיפותיו להתקדם בצבא, להיות קצין ולהמשיך לשרת שירות קבע.

9.         המערער טוען, כי שומה היה על בית משפט קמא ליתן משקל יתר לעמדת שירות המבחן, אשר התרשם מהמערער, כי הינו אדם רגיש, מופנם ושקט, בעל דימוי עצמי והערכה נמוכים. אירועי כתב האישום חריגים מאוד להתנהגותו הנורמטיבית ותפקודו התקין. כן, התרשם שרות המבחן מהחרטה והצער שהביע המערער על מעשיו. המערער הוסיף, כי בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי להתרשמות שירות המבחן לפיה, המעשים בוצעו על רקע "תחושות צורך להשתייך ולהידמות לחבריו הוותיקים ממנו בשירות הצבאי".

10.       המערער טוען, כי בית משפט קמא התעלם ממעמדו הזוטר בקרב צוות מג"ב ומהשפעתם הרעה של שותפיו למשימה, הבכירים ממנו.

11.       המערער טוען, כי קיבל את עונשו, משהודח מתפקידו כאיש מג"ב והועבר לתפקיד לוגיסטי.

12.       המערער טוען, כי הרשעתו עלולה לסכל את מאמציו והישגיו, אליהם הגיע בעמל רב ולהיות לו למכשול בעתיד. כך, קיים חשש כי בעטיה של ההרשעה בדין, ישוחרר המערער משירות הקבע ומטה לחמו יגדע.

13.       המערער טוען, כי היה על בית משפט קמא להעדיף את אי הרשעתו על פני הרשעתו, אשר אף בה יש כדי לשרת את האינטרס הציבורי, בהיותו איש צבא השואף להצלחה.